top of page
הסיפור של לאורה
הילה יקרה
אתמול צפיתי לראשונה מזה 8 שנים בסרט שערכת, הפקת ואני לא יודעת עוד בדיוק איך להגדיר את היצירה שרקמת לי ליום הולדת 70 שלי. וככל שהשנים חולפות ומהר כל כך, הסרט הוא אוצר שזכיתי בו, ושחופן בתוכו מארג אישי ואנושי של פרטי חיים של האהובים ביותר עלי, וחיי שלי. ש בו צילומים מזמנים אידיליים, וכביכול אידיליים, וזמנים של סערות נפש, שמחות ועצב גדול, וכל זה את עושה באיזו חופש יצירתי פנימי ובעדינות ומבלי להבליט את עצמך כיוצרת הסרט. לא יאמן מהיכן דגת את כל החומרים האישיים ובחרת בבהירות, ברגישות ומבלי להתפייט ולגלוש לסנטימנטליות. ועוד יותר עכשיו מאי פעם שמחתי שהסרט מתרכז בפרטי, באישי והמשפחתי ושהישארת את התיאטרון, הקולנוע והטלויזיה מחוץ לפריים. והבמה הם החיים עצמם..
תודה
לאורה ריבלין
bottom of page